איך כל זה התחיל? מאיפה "חטפתי" את המחלה הזאת? איך אתרפא?

מחלה? מאיפה?

איך מתחילה מחלה?

בסדר, אני חולה, יש לי פריחה בעור, או כאב ראש, או חרדה, אבל איך זה התחיל? מאיפה זה הגיע אלי? האם זה קרה כך פתאום?

המושג מחלה בהומאופתיה הוא הרבה יותר רחב מאשר ברפואה הקונבנציונאלית, אשר נוטה להגביל עצמה לתפקוד הפיסי של הגוף, או, באופן מנותק מהגוף, לקושי הנפשי של האדם.

הומאופתים מאמינים שתהליך של מחלה יכול להתחיל כשאדם נתון למתח או לחץ כל כך חזק, שבעקבותיו הוא נאלץ לאמץ התנהגות או תגובה מסוימת. למשל אישה אשר עוברת התעללות יכולה לפתח הרגלים כדי לשמור על עצמה מפני ה"רדאר" של בעלה. היא יכולה להפוך להיות מאד שקטה ומקפידה על סדר וניקיון, כדי לא לעורר את הכעס של בעלה. ההתנהגות שאימצה, אופן התגובה שלה, יכולים בהחלט לעזור לה לשרוד כאשר היא במצב סכנה ובעלה נמצא באזור, אך יתכן שאם וכאשר נישואיה יסתיימו, אופן ההתנהגות שלה יישאר טבוע בה ולא ישתנה. היא תמשיך לשים לב באופן מוגזם, כמעט דמיוני, לכעס של הסביבה, ותקפיד על שקט כדי לא לעורר תגובות תוקפניות. התנהגות זאת נהפכה למצב מחלה. הסכנה חלפה ואין כבר כל צורך להנמיך את הקול ו"ללכת על קצות האצבעות" ובכל זאת ההתנהגות נמשכת.

זאת הייתה דוגמה קיצונית במקצת, אך, באופן דומה רבים מאיתנו מאמצים התנהגויות וסגנון חיים בעקבות אירועים שרשמו את השפעתם עלינו בילדות או לפני שנים. היום המציאות רחוקה מאותו רישום או זיכרון שיש לנו, ועדיין אנו חיים את התחושה שהייתה לנו אז.

לא תמיד היו אירועים מכוננים אשר בעקבותיהם נוצר אצלנו חשש מסוים, דפוס התנהגות או רגישות. לעיתים האירועים הקשים היו מנת חלקם של הורינו, אך הצורה שבה הגיבו הורינו לחיים, לחוויות שהקשו עליהם, נקלטה בחושים החדים שלנו כילדים. קלטנו מהו מצב "מסוכן" והוא הפך לחלק מאיתנו. מעולם לא היינו במצב כזה אבל אנחנו חשים בסכנה המדומה וכתוצאה מזה המתח והחשש, שרירים וקיימים בתוכנו.

נחשוב למשל על בנה או בתה שלא אותה אישה שעברה התעללות. ייתכן שילד זה נולד לגבר אחר בחיי אותה אישה, ובתקופה שבה כבר לא הייתה במצב התעללות. בכל זאת ילד זה חש בחושיו המחודדים את הקושי שנטבע באימו וייתכן שיהיו לו חששות במצבים שאין צורך לחשוש בהם, ורגישות מוגזמת.

בעקבות רישומים מוקדמים של חוויות, או רישומים שירדו אלינו בתורשה, נוצרו אצלנו תנאים בהם אנו מרגישים שלא בנוח. כמה אנשים רגישים לטמפרטורה, אחרים רגישים לצורת דיבור ונעלבים בקלות. לכמה מאיתנו מאד חשוב איך שאנו נראים, ולאחרים פחות. לרובנו יש מאכלים שאנו פחות אוהבים או תנוחות שבהן איננו יכולים להירדם.

תנוחת שינה אינה שונה בהרבה מעלבון. כן, רגישות לטון לדיבור של אנשים סביבנו ונטייה לעלבון הם מצבים שרבים מאיתנו מכירים ויכולים לדמיין, וקל לנו לקשר אותם לרישום של חוויות ילדות שחזרו על עצמן. ומה עם תנוחת שינה? מה עם רגישות לאבקנים של פרחים? באופן דומה, אלו יכולות להיות תנוחות או תגובות שהגוף סיגל כהגנה מפני מצבים שהיו לו קשים. בסופו של דבר האדם יודע ומכיר רק את הבחירה האחרונה שלו, ההתנהגות שלו, המצב שהוא מעדיף להיות בו, ולא תמיד הוא מכיר את החוויה או הקושי שהביאו את גופו ונפשו לבחור באותו מצב. האדם רק יודע: "טוב לי לאכול אוכל ללא תבלינים", "שינה על צד ימין היא רגועה יותר", "עדיף לא להתקרב למקומות הומי אדם". הבחירות האישיות האלו בכל תחום מגינות עלינו מפני חוויות לא נעימות או מסוכנות, הרשומות בנו, או בדורות שקדמו לנו, ואשר ברוב המקרים אין לנו מושג מה הן היו.

ההבדלים האישיים האלו מעניינים את ההומאופתים מאד כי הם המאפיינים של התמונה האישית והמיוחדת של התרופה ההומאופתית שמתאימה לנו.

האדם הבריא ביותר הוא איפה באופן כללי, אדם שמרגיש בנוח ברוב המצבים ואינו מגביל את התנהגותו.

איך נדע שאנו מבריאים?

אז אני חולה בגלל מתח רגשי או גופני שחוויתי בתקופה מסוימת בחיי, אולי בילדות, או מצב קשה שחוו בדורות הקודמים לי ושרשום בתוכי, למרות שאין לי ידיעה עליו.

אז איך ארפא את המחלה?

מה צריך לקרות?

ריפוי חייב להיות מחיקת הרישום מהמערכת. נכון, אי אפשר למחוק את ההתעללות מחייה של אותה אישה שעליה דיברנו, וגם לא נכון לעשות זאת, אבל בהחלט רצוי שרישום ההתעללות יהיה קשור להתעללות עצמה, ולא ישפיע על תגובותיה של אותה אישה בכל קשר עם אדם אחרי אותה תקופה. יש להחזיר את הראייה הנכונה לחיים. להחזיר אליה את הידיעה האינטואיטיבית, מהו מצב של סיכון אמיתי ומהו הדהוד של סיכון שהיה בעבר אך כרגע לא קיים כלל.

ההומאופת יבחר לך תרופה הומאופתית שמתאימה לכל התגובות שלך ולכל התחושות שלך במצבי לחץ או קושי. לאחר נטילת התרופה ההומאופתית נוכל להתבונן האם מתחיל תהליך של ריפוי, ויש לכך כללים ברורים.

ואיך אדע שאני בכוון הנכון? שאני בהחלמה?

ההומאופתיה משתמשת במושג מיוחד שנקרא "כוון הריפוי", המבוסס על הרעיון ש"כוח החיים" שלנו, כשהוא עומד מול גורם לחץ, מקריב בתחילה את האיברים הכי פחות נחוצים לו, או המערכות הפחות נחוצות לו.

כאשר התחילה ההתעללות, האישה בדוגמה למעלה יכלה למשל לפתח פריחה או גרד על העור. העור הוא האיבר החיצוני ביותר, הכי פחות מסכן חיים, והרבה מחלות, כשהן בתחילת התבטאותן בגוף, מתבטאות בעור.  ככל שהלחץ הפסיכולוגי התעצם, הפתולוגיה בעור, הפריחה, התרחבה ואולי התחילה השפעה על מערכת פנימית יותר כמו מערכת העיכול, ויכול היה להיווצר כיב (אולקוס) או שלשול.

מהו טיפול נכון ומרפא?

טיפול מרפא הוא טיפול שנוגע בשורש הבעיה, ברגישות הבסיסית. אם היה ניתן טיפול כזה לאישה שבדוגמה, היה בה את הכוח להפסיק את מצב ההתעללות ובמקביל העור שלה היה מפסיק לגרד.

מהו טיפול לא נכון או "הדחקה" ?

הדחקה היא טיפול אשר גורם לפריחה או גרד "להעלם", בלי לטפל באופי הכנוע והמרצה של אותה אישה, ובלי לחזק את היכולת שלה לעמוד במצבי לחץ.

הומאופתים מאמינים שכאשר לא מטפלים כשורה בהתבטאות המחלה, כאשר מדחיקים אותה, היא יכולה להחמיר ולהשפיע על איברים נחוצים יותר, כלומר, לעבור לרמה עמוקה יותר. אנו רואים זאת לעיתים קרובות בילדים עם אקזמה, אשר מודחקת עם משחה שיש בה סטרואידים. ילדים אלו מפתחים בהמשך לעיתים קרובות אסתמה.

אם ילד שהייתה לו אקזמה אשר הודחקה, ואשר פיתח אסתמה בעקבות ההדחקה,  יעבור טיפול הומאופתי, כוון נכון לריפוי יהיה אם האסתמה תשתפר תחילה. בזמן התהליך שבו המחלה יוצאת מהמערכת, עשויה האקזמה שהודחקה לחזור אליו לתקופה כלשהי.

הומאופתים ראו שפתולוגיות בעור לעיתים קרובות משתפרות מלמעלה למטה, אז זה יהיה סימן טוב אם סוף האקזמה יהיה על הרגליים או בכפות הרגליים.

לפעמים מטופלים מגיבים לתרופה הומאופתית ונוצרת החמרה זמנית בסימפטומים שלהם. אפשר לראות זאת כניסיון עמידה אחרון של המחלה מול "כוח החיים" החדש המתחזק.

סימנים אחרים של שיפור כוללים רמת אנרגיה טובה, התעניינות מחודשת בתחביבים ונקודת מבט חדשה בקשר למצב של האדם.

תגובתך חשובה לי . כאן למטה 2 אפשרויות: להגיב ולשאול או לכתוב לחבריך בפייסבוק.

תודה מראש על תגובתך !

מה הייתי רוצה לשפר בעצמי או בחיי, או בחיי אדם קרוב - מה הענין שמפריע? (אפשר לבחור גם כמה אפשרויות)

View Results

Loading ... Loading ...

*

חזור לראש העמוד

חזור לדף הבית

צור קשר

About איילת גושן | הומאופתיה קלאסית

הומאופתיה קלאסית מעוררת איזון והחלמה בגוף, מעירה מחדש את יכולת הריפוי הקיימת בתוכנו. כאשר מערכת החיסון הכוללת של הגוף והנפש חוזרת לפעול, משתפרת מיד בריאות הנפש והגוף. איילת גושן הומאופתית משנת 1998.
This entry was posted in בריאות או חולי, לחץ או מתח and tagged , , , , , . Bookmark the permalink.

התגובות שלכם בפייסבוק:

5 Responses to איך כל זה התחיל? מאיפה "חטפתי" את המחלה הזאת? איך אתרפא?

  1. רגדה says:

    מעניין הוסיף וחדש לי.

  2. איילת גושן | הומאופתיה קלאסית says:

    אני שמחה רגדה, שהמאמר הביא מידע חדש,
    בריאות שלמה,
    איילת.

  3. נעם says:

    זאת אומרת שבאופן גורף אנחנו מתייחסים לכל כאב פיסי כאל סימפטום להדחקה/מתח נפשי??
    זה מעניין מתי ה"מחלה" פוגעת באיברים נחוצים יותר או פחות, חיצוניים או פנימיים..
    ככל שהמצב חמור יותר כך הפגיעה תהיה באיברים הפנימיים יותר?

    מאמר מעניין

  4. איילת גושן | הומאופתיה קלאסית says:

    נעם שלום,

    לכל אחד מאיתנו יש "איזור רגישות" שהוא האיזור שבו לגוף-נפש שלו יותר קל להוציא סימפטומים. אצל אחד זה בבטן או בעור, ואצל אחד זה ברגשות. רגישות זאת, כפי שהסברתי במאמר, גם היא תוצאה של מבנה "כוח החיים" הפרטי שלנו. בנוסף לרגישות באיזור זה, אם המחלה נשארת זמן רב ולא מטופלת מהמקום הפנימי העמוק שלה, ממש ב"כוח החיים" עצמו, והמתח בחיים ממשיך להשפיע, המחלה עלולה להגיע לאיברים יותר נחוצים ופנימיים. מתח בחיים לא חייב להיות משהו דרמטי כמו בדוגמה של האישה במאמר. החיים מזמנים לנו קשיים ומתחים בקלות רבה לפי הנטיות שנטבעו בנו בעבר. לא מחייב שתמיד, בכל מתח, יופיע סימפטום בגוף, או לפחות, לא את כל הסימפטומים אנו רואים, כי חלקם באיברים פנימיים. לעיתים נראה רק את המופע הרגשי של המתח. גם מופע זה יכול להחמיר אם הנטייה שלנו למתח, לא תטופל. אותה נטייה למתח מושפעת מהטבעות שיש בנו, או כפי שההומאופתים אומרים, מחוסר איזון של "כוח החיים".

    בריאות שלמה בכל הרבדים,
    איילת.

  5. איילת גושן | הומאופתיה קלאסית says:

    בהמשך לתגובתי לנעם אוסיף ואומר:

    2 גורמים יובילו את המחלה לאיברים פנימיים יותר:

    1. המתח בחיים שממשיך ומכה בנו, פשוט כי אנו חיים, ויש לנו רגישות לסוג מתח כזה, כפי שרשום ב"כוח החיים" הפרטי שלנו.
    2. טיפול לא נכון שבמקום להוציא החוצה את המחלה ואת הסימפטומים, מאיברים נחוצים יותר, לאיברים נחוצים פחות, עד לשחרור מוחלט מהמחלה, יגרום לסימפטומים "להעלם" פנימה.

    תרופה הומאופתית נכונה מטפלת ברגישות שטבועה ב"כוח החיים" כדי שפחות נתרגש מאירועים שאין צורך שישפיעו עלינו, ובנוסף משחררת את המחלה בצורה נכונה, מבפנים, החוצה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים